Ruthi Morin - רותי מורין

בריידזילה מכה שנית - הקרדיטים

Sun, 21 Sep 2008 20:33:07 GMT

בתמונה: חתן, כלה, ושפית, בסוף הערב.

תלבושת חתן: פולגת - מכנסיים בגזרה P4, חולצה של Daniel Hetcher, עניבה של מקס מורטי.
תלבושת כלה: שמלה - תפרה נעמי מ"משי וארגמן" ברחוב רוטשילד 62 בכפ"ס, לפי שמלה שהכלה הביאה, סנדלים - Easyspirit, תכשיטים - רביד וסיכה ממיכל נגרין, שעון מסווטש.

קייטרינג: אדונית התבשילים - השפית סיון כהן. היא גם דאגה לסידור השולחנות והשכרת הציוד. כל כך מוצלחת שהדודות ביקשו שנביא אותה לחצר הקדמית כדי לראות אותה ולומר תודה - זו היא בתמונה איתנו.

נשואה

Sun, 21 Sep 2008 13:51:15 GMT

יש למישהו עניין בתמונות חתונה ו/או ב"קרדיטים"*?

__________
* קרדיטים - פירוט הספקים והחנויות מהן נרכשו מוצרי/שירותי החתונה, כגון קייטרינג ותופרת.

5 days to go

Mon, 15 Sep 2008 13:13:33 GMT

Designed by daemonfall, with many changes made by us.
No costumer as annoying as a bridezilla, but he did it for us and kept being kind.

בירוקרטיה

Sat, 13 Sep 2008 20:27:13 GMT

וקישור.

ביקורת סרט: You don't mess with the Zohan

Sun, 22 Jun 2008 19:20:49 GMT

כמו "המוסד הסגור", רק עם המון תקציב.

Like dancing about architecture

Sat, 14 Jun 2008 14:45:24 GMT

אחת הסיבות בגינן איני כותבת לעתים קרובות כבעבר, בנוסף לעבודה החדשה וכיוצ"ב עיסוקים, היא שהתמכרתי למחול, בצורותיו השונות.
הסיפור שובר הלב בריקוד הנ"ל הוא סיפור שאין לי מלים כדי לספרו. הרזולוציה הנמוכה עושה עוול לריקוד, אך הוא מדהים גם כך.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

[על אהבה, כסף, והמוסד הסגור [מיס פטיגרו, קולנוע, אגודת הסטודנטים,

Mon, 19 May 2008 20:42:25 GMT

לפני כשבוע חגגתי את יום הולדתי ה-25, וזאת עשיתי בשני סרטים.
בערב שבת, הלכנו ל"המוסד הסגור" בסינמטק תל אביב. לאלו שלא מכירים, זה סרט קומי, לא נשכני, המגיע אלינו מאנשי "היפופוטם" הזכורים לטוב. פרטים נוספים אצל אהוד קינן.
ביום א' הלכנו לראות את "מיס פטיגרו", שהוא סרט שדומה לקומדיה רומנטית, רק ריאליסטי. כלומר, קווי העלילה הבסיסיים אולי עוסקים בנשים וגברים והיחסים בין המינים, אבל הבחירה בין אהבה לזוגיות עם בעל נכסים לא מוצגת כאופציה שתלויה באוויר: מי שאין לה עבודה, ואין לה בן זוג מפרנס, גם אין לה היכן לגור ומה לאכול.
המסר הזה - שכשלעצמו יכול להקרא כאנטי-פמיניסטי - מטושטש בנימוק של "תקופה אחרת", שנות הארבעים, בהן לנשים אין כל כך הרבה אפשרויות לקריירה. (אישית, זכורה לי שיחה עם הגננת שלי, ילידת 1939, שהסבירה שכשהיא הלכה ללמוד מקצוע, בשנות החמישים, היו לה ארבע ברירות: מורה, גננת, אחות סיעודית או פקידה). לטעמי המסר מעודן גם בכך שרוח התקופה, מעצם היותה נאמנה למציאות, משמשת הצהרה פמיניסטית על יחסי הכוחות בין גברים לנשים, או האופציות לניידות תעסוקתית (למשל, בעולם העסקים). כל אשה בסרט נאבקת כדי לשמור על המעמד אליו הצליחה להגיע.
הצהרה עזה אחת שמופיעה בסרט היא בשבחה של הגמישות המחשבתית והנכונות להשתנות. עליה - ועל ההצהרה על אודות טיבה וטבעה של האהבה, אדון ברשומה מאוחרת יותר, שתכיל גם ספויילרים. וגם בקשר ההדוק בין פמיניזם לסוציאליזם, שרק נרמז בסרט, אבל גם הוא ראוי להרחבה.
גילוי נאות: את הכרטיסים לסרט קיבלתי מרשת לב, בתמורה לכתיבת ביקורת זו. כיוון שהסרט קלע בדיוק לטעמנו, וקיצץ במחיר יציאה לסרט ממעל מאה שקלים ל-35 (מחיר פופקורן ושתיה זוגיים - החניה חינם לבאי בית הקולנוע), חשנו שהוא שווה את הכסף. אחרת, מאד יתכן שהיינו ממתינים ליציאתו של הסרט בDVD או לערוצי הטלוויזיה. מחיר כרטיסי הקולנוע, למי שאינם סינמפילים, גבוהים מעט. יש מעט סרטים שרציתי לראות עם יציאתם לאקרנים, ורובם לא הופצו בארץ ("סרניטי", למשל, שהוקרן בפסטיבל אייקון, או "סקיי קפטן" שהוקרן רק בסינמטק). כדי להשאר מעודכנת, אני נעזרת ב"עין הדג".

אם כבר בענייני קולנוע, חשוב לקרוא את מעלליה ואיומיה של אגודת הסטודנטים של תל אביב. בושה וחרפה - ואת זה ידענו עוד מאז שנמכר דיונון, הסיפור עם המעונות וכן הלאה. כבר מזמן אגודות הסטודנטים נחשבות ללא הרבה יותר ממקפצה פוליטית לראשיהן. לכל הפחות, היו יכולות למזער את הנזק שהן גורמות.
וגם כאן גילוי נאות: אני מכירה אישית - ומעריכה עד מאד - את איה מרקביץ', כותבת הקטע הנ"ל, וסוציאליסטית אמיתית. בגלל פועלה האישי יש לי אמון בתא "סולידריות".

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

חג שמח

Sat, 19 Apr 2008 13:00:30 GMT

(ויה שיר החורש.)

אני אזכור את העבדים, הנסחרים, אלו שכבולים בגופם, במינם, בגילם או במוצאם בתרבות שבה הם נחותים, בעבודה מנצלת וקשיים כלכליים, את הגר, היתום והאלמנה. ונקווה שלמרות המיתון, עוד יש די אחווה ואנושיות בחברה הישראלית כדי לנסות ולדאוג גם לחרותם של אלה.

בחירות בארה"ב: עוד שיקולים זרים

Sun, 17 Feb 2008 08:57:33 GMT

בתוכניות הפרשנות הפוליטית בארה"ב, בעיקר השמאלניות (ביל מהר ודומיו), אחת הטענות שעולה בעד אובמה היא שבחירת נשיא שחור תאותת למוסלמים הקיצונים שארה"ב היא מדינה רב תרבותית, ובה סיכוי שווה ובלה בלה בלה.
אני חושבת שמוסלמים קיצונים, כמו קיצוני כל דת, לא מעוניינים בפלורליזם. הם מעוניינים לנצח. הם לא רוצים רב תרבותיות, הם רוצים שהתרבות שלהם תקבע את החוקים. הקתולים שאוסרים על הפלות בחוק. החרדים שמרססים מודעות עם נשים, או מסרבים לראות את רות גביזון בועדת וינוגרד. וגם הג'יהדיסטים שמפגעים בכופרים. ושום דבר לא ישנה את זה, גם לא נשיא אמריקאי שחור.
מלבד זאת, מרגע שסוטים מהישגי העבר והתוכניות לעתיד, למה שלא נשאל מה יאמרו אותם מוסלמים קיצונים על אשה כנשיאה? הם ישתוללו מזעם, כמובן. אם הנערות בערב הסעודית יראו זאת, הן עלולות לנסות לברוח למערב, כמו אייאן הירסי עלי, אף היא מוסלמית נמלטת שהפכה לחברת פרלמנט.
השאלה "איך יגיבו המוסלמים הקיצונים" נראית לי לא רלוונטית באופן קיצוני. אבל אם כבר שואלים אותה, אולי כדאי לתת תשובה אמיתית, ולא כזו המבוססת על משאלות הלב, ולחשוב גם על תגובתם של הקיצונים לאשה או לגיבור מלחמה. יש לי הרגשה שמספיק אמריקאיים מעוניינים לנפנף אצבע משולשת בפני הקיצוניות הדתית (או לפחות, קיצוני דת אחרת). אבל לזה, כמובן, אף אחד לא מתייחס.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

?המחלה שעליה כבר מדברים היום

Sun, 10 Feb 2008 12:01:39 GMT

אמנית צעירה ומוכשרת, שלא זוכה לחשיפה שהיא ראויה לה, מפרסמת בבלוג שלה (zoie_braun) סדרת איורים על מחלת הסרטן והטיפולים בה. הסדרה מדויקת, מבלי להיות חושפנית. אין בה שום דבר מגעיל או מטריד, והיא ראויה להתבוננויות חוזרות ונשנות.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

עניינים שרחוקים מאד מרומו של עולם

Sat, 09 Feb 2008 19:55:10 GMT

זה לא נושא חדש, אבל ואן-דר-גראף-אחותך מנסחת היטב (כהרגלה) את חיבוטי הנפש הכרוכים בכתיבה בבלוג, ובעיקר בכתיבה על דברים "לא חשובים".
אני טוענת שאם בלוג מנסה להבטיח תוכן אחיד ברמתו, ונושאים מתוך מגוון מוגדר למדי, הקוראים יפתחו ציפיות שהבלוג יכול לעמוד בהן.
בכל מקרה, אם יש נושא שנטחן ונלעס עד דק בבלוגיה, זה הנושא. לפיכך, אפסיק לדוש בו כאן.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

על אסלות, קללות, ושופטים מאוזנים

Wed, 06 Feb 2008 16:00:22 GMT

איילת (ntopaa) מביאה את הסיפור הבא שמכיל אישה אחת עם מזג פרוע, תרבות אחת עם רגישות משונה, ושופט אחד עם ראש על הכתפיים.

ואני תוהה: מישהו מתרגש בארץ מקללות כאלו? מילא, קללות שמופנות לאנשים, אבל כאלו שמופנות לחפצים מתסכלים ממינים כאלו ואחרים? בכלל, אם קיים יש מקום שאפשר לפתוח בו את הג'ורה בשפת שירותים, הרי שזה המקום. ובכל מקרה - גם אם הורים לא רוצים שילדיהם הרכים יחשפו לנושא - לא נראה לי שזה יזיז הרבה לבוגרים, גם אם ההתנהגות עצמה לא מנומסת במיוחד.

בהערת צד שאינה קשורה (מעניין לעניין באותו עניין): החל מרשומה זו, לא ישמרו מספרי ה-IP של מגיבים אנונימיים. אם ישובו מטרידים או משמיצי אנשים שאיני מכירה, אשקול להחזיר את הרישום, למרות שנדמה שהסינון האוטומטי יעיל הרבה יותר.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

לא להאמין

Fri, 01 Feb 2008 16:22:46 GMT

במיסיסיפי הוגשה הצעת חוק שתאסור על מסעדות להגיש אוכל למי שהBMI שלו עולה על 30, כלומר לשמנים.
כמובן שלצורך זה, המסעדות חייבות לשמור את הנתונים המדוייקים של משקל האורחים עם כניסתם, כדי להוכיח שלא עברו על החוק.
מלבד זאת מעניין אותי אם יש הנחות לאנשים שעודף המשקל שלהם נובע ממחלה, כמו תת-פעילות של בלוטת התריס; מה יעשו עם מי שבעוד שתי כוסות מים (כלומר, חצי קילו) יעבור את המשקל המותר; מה לגבי שירות חדרים או מזנון ארוחת הבוקר של מלונות שאין מטבח בחדריהם (האם אזרחים זרים יכללו בחוק?); ומה יקרה לנו אם גלעד ארדן ישמע על ההצעה.
בארה"ב, אפשר לומר, קל לעבור לניו המפשייר: חיי חירות או מוות, קורא המוטו שלהם. ויתנחמו תושבי מיסיסיפי בכך ששם, לפחות, גם אם מחוקק מסובב אחד מעלה הצעה עקומה שכזו, הסיכוי שהחוק יעבור - קלוש.

התעלות

Thu, 31 Jan 2008 14:43:07 GMT

מעולם לא העליתי בדעתי שניתן להפיק עונג שכזה מדגש תבניתי.

תקינות פוליטית: על תבונה ורגישות

Sun, 27 Jan 2008 21:13:15 GMT

דרומי שואל, בפוסט בבלוגו, מה בעצם לא בסדר בתקינות פוליטית. ואני אומרת: מאיפה לי לדעת, לא כאילו שאנחנו חווים את זה בארץ.
מה זאת אומרת, בטח אומר מישהו עכשיו, הרי יש כאלו שמשתמשים במונח "אפרו אמריקאי" כדי לתאר את העובד הזר שמשועבד לקרוב משפחה זקן שלהם. לא משנה שהוא מהגר עבודה ניגרי או דומיניקני או פיליפיני שזנח את ילדיו כדי לפרנס אותם, ובכלל לא אמריקאי בשום צורה.
אין אצלנו "תקינות פוליטית" כי יש ערסים שיצעקו לבחורות "כוסית, בואי בואי, הייתי עושה אותך" ולחלופין "יא מכוערת, את לא מתביישת לצאת ככה לרחוב"; כי יש קמפיין "ישראלי אמיתי"; כי לערבים ישראלים - "בני דודינו" או "שוודים" - אף אחד לא קורא בלשון מכובסת בפניהם. בכל מקרה לא מתייחסים אליהם כמו לבני אדם, שלא לדבר על שיוויון זכויות, או איזו תנועה שתחתור לשיוויון שכזה.
הבסיס לתקינות פוליטית הוא הניסיון (הלעתים כושל) להכליל כמה שיותר אנשים בתוך הנורמה. ולכן האמריקאי שצריך לתת תאור פיזי יתחיל להתפתל ולומר שאדם כלשהו הוא קצת, אה, מאותגר אנכית או אופקית; אצלנו, כל עוד ההוא לא שומע, אפשר לומר שהוא נמוך או שמן. וגם בפניו - טקט, לא תקינות פוליטית - יאמרו שהוא "לא בדיוק שחקן כדורסל" או "קצת מלא". זה במקרה הטוב. המקרה הפחות טוב (ולא מדובר על שיחה בין חברים קרובים) הוא "יא בטטה בגובה דשא" או משהו בדומה.
הקמפיין "ישראלי אמיתי" הוא דוגמא מצויינת לחוסר התקינות הפוליטית במקומותינו: אילו היתה תקינות פוליטית, השאלה "איפה שרתת" לא היתה עולה בכלל; ואם היתה עולה, היה איזה מונח מכובס לאמור "לא רוצה לשתף", "לא עניינך" או "לא שירתתי", משהו כמו "מאותגר צבאית"; אבל כמובן שאצלנו לא עוצרים בחוסר השירות אלא גם מנסים לברר למה בדיוק. הליך שלא נעים גם לחולי מחלות כרוניות, גם למי שבדיוק עבר תאונה או ניתוח וגיוסו בוטל, וגם למי שלא סיים בגרות והצבא החליט לוותר עליו בשל כך.
אמריקאי לא ינסה לברר מדוע ואיך הגיע המאותגר-הליכתית לכסא הגלגלים שלו. זה לא תקין פוליטית לחטט בפצעים של זרים או של מכרים שטחיים. זה לא תקין פוליטית להעליב בשפה נקיה. תקין פוליטית הוא הניסיון שלא להעליב, כוונה שזרה לחלוטין לחברה הישראלית, שתרבותה מיליטריסטית ומבוססת על מאבקי כוחות, על הקטנת האיש שעומד מולך, והרצון לנצל את "הפרש הגדלים" לטובתך, פן "תצא פראייר".

אני מכירה אנשים שלא יכולים לרוץ, או ללכת. אני מכירה אנשים שלא יכולים לנשום בלי פיזיו ואנשים שלא יכולים לאכול את רוב המאכלים במסעדות, או שלא יכולים לאכול בכלל מבלי לקחת אנזימים. אני מכירה את האנשים, ולא את המחלות שלהם. אני מכירה את האנשים ואני כואבת איתם את חוסר התקינות הפוליטית הישראלית, שמכריח חולים לחשוף את מחלתם בפני שוטרים ופקחים ונהגי אוטובוס, וגם סתם זרים תוקפניים, שחושבים שנכות שלא רואים אותה אינה קיימת; שגורם לישראלי לזלזל בכל צעיר וצעירה שלא קמים לזקן באוטובוס, גם אם אותו צעיר לא מסוגל לקום בלי קביים; שמניח שכל אחד שלא שירת הוא "משתמט", ולא "משוחרר".
המשמעות של תקינות פוליטית היא שזה לא עניינכם למה הוא לא שירת בצבא, למה יש לה תו נכה, למה הוא לא קם לאישה בהריון באוטובוס; זה לא עניינכם איך ולמה הוא הגיע לכסא גלגלים או שהיא איבדה איבר מאבריה; למה מראש שואלים אם מותר לעשן או לגעת, ולא מחכים שיבקשו מכם להפסיק, ואם כן חיכיתם שיבקשו, מכבדים את הבקשה. תקינות פוליטית היא גם לא להתייחס לאנשים זרים, בין ברחוב ובין סלבריטאים, בין נשים ובין גברים, בתור "ווא ווא, הייתי עושה אותו/אותה", או להשמיע בקול ביקורת על המראה או הבחירות האופנתיות של זרים ברחוב. לפחות תלחשו.
זה איזה כבוד בסיסי לזרים, גם כאלו ממגזרים אחרים. אפילו כאלו שהם לא מ"עם הבחירה" ואפילו כאלו שאינם אוברמענטשים, יפי בלורית ותואר.
אז מאיפה לי לדעת אם תקינות פוליטית זה טוב או רע. אחרי שתהיה לנו קצת, אולי תהיה לי דעה אם זה עוזר לפתור את הבעיות האלו, או רק צובע אותן בצבעי פסטל.

דיסקליימר: חוץ מהיותי שמנה, אין בי פגמים גופניים, וחוץ מהיותי הומניסטית, אני נורמטיבית למדי. אני גם קמה לזקנים ונשים הרות באוטובוס. לא חוויתי על בשרי את החדירה הכואבת הזו.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

הפלות: 35 שנים לרו נגד וייד

Tue, 22 Jan 2008 09:52:25 GMT

אריקה ג'ונג כותבת על בריאות האשה בהקשר הויכוח על ההפלות בארה"ב. הכותרת פרובוקטיבית, התוכן לא ממש. בעיקר יש סקירה היסטורית, והשוואה על בסיס מעמד כלכלי.
הייתי מתרגמת גם את זה, אבל אין לי שמץ מושג איך אפשר ליצור קשר ולקבל אישור.
מה שמדאיג אותי, הוא היוזמות המשונות שעלו לאחרונה גם בארץ, בנוגע להגבלת ההפלות. כבר עכשיו צריך לעבור ועדה, שמאשרת רק במקרים מסויימים, ויש נשים שמשקרות כדי להשיג את האישור להפלה; לפחות בינתיים, עד כמה שידוע לי, אין בארץ תעשיה שלמה של הפלות לא חוקיות, שמסכנות את חייה ובריאותה של האשה. לעומת זאת יש שיעורי חינוך מיני שמדברים גם על אמצעי מניעה, ומדפי קונדומים ארוכים בבתי-המרקחת.
אני מניחה שבארץ, בכל מקרה, המספר היחסי של הריונות בגיל תיכון נמוך יותר, ולו מפני שאשכרה מדברים על סקס ואמצעי מניעה, ולא נמנעים מהנושא בשיטת "אם לא נביט, זה לא קיים" האמריקאית.

(ושוב תודה לשרון על הקישור).

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

מה שאריק זורן למד בחמישים שנותיו

Thu, 17 Jan 2008 00:02:58 GMT

עד שאכתוב עד כמה מגוחך בעיני קמפיין "שישי משפחתי"; עד כמה מפריע לי הביטוי, שנדמה שהשתרש, "עושה שכל" (כלומר, הגיוני), ובאותה משפחה: גורבים גרביים, מרכיבים משקפיים, חובשים כובע, עונדים תכשיט, לובשים חולצה ועוטים מעיל, אך לא "שמים" אף פריט לבוש בעברית; ועד שאגע שוב בנושאי התחבורה, רשומה קלילה אך רצינית.

אריק זורן כותב בבלוגו את הרשומה "חמישים דברים שלמדתי בחמישים שנים, רשימה חלקית שאינה מסודרת בסדר מסויים".
מכיוון שהרשימה מקסימה למדי בעיני, ביקשתי את רשותו לתרגם, וכיוון שקיבלתי אותה, עשיתי זאת. כאמור, הקרדיט כולו של אריק זורן. מלבד ההערות שלי, שמופיעות בכתב מוטה - כי אפילו כשאני מתרגמת אני לא מסוגלת לסתום את הפה.

1. עדיף לזייף, מלא לשיר כלל.

2. דייקנות מראה כבוד.

3. לא ניתן להמנע מפגיעה באנשים מדי פעם. אם לא התכוונת, התנצלי; אם כן התכוונת, שאי בתוצאות.

4. האדם הראשון בדיון שמשתמש בצירוף "אין לך חיים", הוא המפסיד.

5. המדיום אינו המסר. מי שפוסל צורת תקשורת כלשהי בשלמותה - טלוויזיה, צהובונים, הודעות טקסט או בלוגים - פשוט לא מקדיש לה די תשומת לב.

6. טוב שם טוב משמן טוב, ולא קשה, או יקר, לרכוש מוניטין טובים: היי הגונה. היי ישרה. היי אמינה. היי נדיבה. חלקי כבוד לאחרים.

7. דעות קדומות וקנאות מוטבעים בנו. לא ניתן להתגבר עליהם, מבלי להכיר בהם.

8. אל תוטרד כשאחרים לא חולקים את טעמך במוזיקה, ספורט, ספרות, מזון ואופנה. שמח על כך. לא היית משיג כרטיסים לשום דבר, לעולם, אם המצב היה שונה.

9. סירופ נגד שיעול לא עובד.

10. אין מעלה טובה מהאמפתיה. ממנה נובעות כל יתר המעלות הטובות. בלעדיה, כל המעלות הטובות הן העמדת פנים ותו לא.

11. "שביל הזהב" הוא האמת המוסרית הגדולה ביותר. אם אינך מאמין בו, לפחות נסה לזייף זאת.

12. פרספקטיבה היא המפתח לאושר. מרחוק, אפילו דרך משובשת נדמית חלקה.

13. לא ניתן לנצח בויכוח עם שוטרים או שופטי כדורגל, אבל ייתכן שיזדמן לך להאבק ברשויות עצמן. (וליצור שינוי בקהילה, כלומר. כמו בג"צים לגבי זכויות של דוגות חד מיניים. - ר.).

14. לא מה ש"פוליטיקלי קורקט" גורם לנו לנסות שלא להעליב את האמונות והזהויות של אחרים, אלא הגינות בסיסית.

15. אולי זו לא התחושה המתקבלת, אבל יש לך מזל אם בבית ובעבודה יש אנשים שלא חוששים לומר לך כשאתה טועה.

16. קל עשרה מונים להתאהב מלהשאר מאוהבים. ולא משנה מה אומרים שירי האהבה העצובים, לבבות שבורים כן מתאחים.

17. אל תצהיר הצהרות לגבי מה שחשוב לך. האופן בו אתה מבלה את זמנך מעיד על כך.

18. כאשר מזדקנים, קשה לשמור על ראש פתוח, בה במידה שקשה לשמור על מוצקות המתניים.

19. זו לעולם לא בושה להודות בכך שאינך יודע דבר מה; לעתים קרובות, הבושה טמונה בהנחה שאתה יודע היטב.

20. פציעות מחלימות תחת תחבושת מהר מכאשר הן חשופות לאוויר. (אם כי יש לקחת בחשבון את הסכנה שבחיידקים אנארוביים בפציעות שטחיות - ר.).

21. הפחד מכישלון הוא הבטחת הבינוניות. מי שאינו נכשל מדי פעם, לא שואף לקצה גבול היכולת. מי שאינו שואף לקצה גבול היכולת, סתם נסחף. (נראה שהמשפט הוקצן מעט בתרגום, אבל זו הכוונה הכללית. אם למי מקוראי יש הצעה לתיקון, אנא יתכבד ויוסיף אותה בתגובות. - ר.).

22. כל מי ששופט אותך על פי הנעליים שלרגלייך, או המכונית שברשותך, אינו ראוי שתתאמצי להרשימו. (או לפי הטבעת שכן-או-לא ענודה לאצבעך. - ר.).

23. טינה היא רעל. הנסיוב היחיד הוא להפסיק לנטור אותה.

24. אם אתה לוקח חלק בשיחה, ואתה לא שואל שאלות, זו אינה שיחה. זה מונולוג.

25. בחיי היום יום, רוב ה"כשרון" הוא עבודה קשה בתחפושת.

26. לעתים להורים נהדרים יש ילדים איומים, ולעתים להורים איומים יש ילדים נהדרים. אבל למרות שהביולוגיה משפיעה רבות על הגורל, שום תירוץ לא יצדיק ויתור על עתיד ילדיך. הניסיונות חייבים להימשך.

27. ארבעה דברים, שרוב האנשים חושבים שהם על הפנים, אבל בעצם הם מהנים מאד: ריקודי שורות, משחקי ניחושים, כדורעף ושירה בציבור.

28. שני פרוייקטים קלים וזולים לשיפור-עצמי: פתח לחיצת יד ראויה לשמה, והתחל לחייך כאשר אתה עונה לטלפון.

29. כשמשהו שעולה פחות מ-200$ נשבר, ואין עליו אחריות, ואת יכולה לתקן אותו בעצמך בפחות מחצי שעה, כמעט ודאי שמוטב לזרוק אותו לאשפה.

30. רוב תרופות הסבתא הן שטויות, אבל אבץ באמת עוזר נגד צינון. (ושרונה אומרת שגם נגד התכווצויות שרירים. - ר.).

31. משיכה פיזית זה נחמד, אבל מערכת ערכים משותפת ותואם בחוש ההומור הם המפתח לזוגיות ארוכת ימים. (כמה שזה נכון. ולפעמים אפשר לזכות בכל הקופה. -ר.).

32. כדי שהביקורים אצל רופא השיניים יהיו סדירים, צריך לקבוע את התור הבא ביציאה מהטיפול.

33. אם יש משימה גדולה שאת נמנעת ממנה, הדרך הכי טובה להתחיל היא בשיטת עשר הדקות. שימי טיימר ל-10 דקות, והתחילי, תוך הבטחה לעצמך שתפסיקי כשהטיימר יצפצף. המומנטום כבר יגרום לך להמשיך. (ויש אומרים: קל יותר לעשות עבודות בית עשר דקות ביום מדי יום, משעה אחת רצופה פעם בשבוע. - ר.).

34. קל יותר לעשות כביסה כשכל גרבייך זהים, ואין צורך למיין אותם. (אבל פחות כיף להתלבש בבוקר. - ר.).

35. ישירות מוערכת יתר על המידה. קשה לבטל את מה שנאמר בשעת כעס, וכמעט בלתי אפשרי לבטל את מה שנכתב.

36. מטרות שאינן נחשפות עמידות כטירות חול. אם בדעתך להשיג משהו, ספרי על כך לאחרים, ובקשי מהם לעזור לך להתמיד.

37. מחלות נפש הן אמיתיות בדיוק כמו סכרת, דלקת פרקים, או כל מחלה אחרת, ולא מבישות מהן. עצם העובדה שקיימת סטיגמה, הוא המביש.

38. בעת משבר או עימות, חשבי ופעלי באופן אסטרטגי. קחי את הזמן כדי להבין ולהגדיר איזו תוצאה תחשב "נצחון" עבורך, ואז חתרי אליה.

39. כל מיני דברים שמסתובבים בבית, שאינך רוצה, זקוק, לובש או מביט בהם עוד? הם מקשים עליך למצוא את מה שאתה כן רוצה, צריך או מתכוון ללבוש. לתייק, לתרום או לזרוק. (ומהר! - ר.).

40. אימון לא לוקח זמן. הוא מייצר זמן.

41. כמעט אף אחד לא מתמתח, משתמש בחוט דנטלי או מעניק מחמאות לעתים קרובות מספיק.

42. משתלם לשמור רשימה של שרברב, חשמלאי, מסגר, מתקן מוצרי חשמל וטכנאי מזגנים ראויים לשמם בהישג יד. כשבאמת זקוקים לאחד, אין זמן לחפש. (החלפתי את קבלן החימום בטכנאי מזגנים, בהתאם לאקלים הישראלי. -ר.).

43. אבקת הג'לי, הדגנים, מוצרי הנייר, חומרי האפיה והתרופות במותג הרשת טובים דיים. (מלבד שופרסל וסופר-פארם, יש עוד רשתות עם מותגים משל עצמן בארץ? - ר.).

44. אם פישלת, התוודה. זו הדרך המהירה ביותר - אם יש כזו - להיסלח.

45. כאשר אינך האדם שלבוש הכי גרוע באירוע חברתי, אין לך מה לדאוג. (או הכי קולני, או שאינו יודע את הכללים החברתיים, או לבוש הרבה יותר מדי רשמי. - ר.).

46. אמור את האמת, או שתוק. קשה לתחזק שקרים.

47. ההשכלה שלך אינה שלמה, עד שלמדת להבין רמז.

48. יש סיבה טובה שלא לחשוף את גילך. אנשים מניחים לגביך דברים מסויימים כשהם יודעים את גילך. הם עשויים לומר, למשל, "אה, הוא כבר בן 50, בודאי מלא במימרות מעוצבנות ומייסרות, שהוא מחשיב כחוכמה". (וראו את "Bored, Tubby, Mild", מאמר מערכת בצורת סרטון אנימציה, התומך בראיה זו.)

49. לא משנה אל מה תשוקתך, תן לה למשול בך, כאילו ימיך ספורים על פני האדמה. כי הם אכן ספורים.

50. קוראים אוהבים רשימות. הגעתם לקיצה של זו, לא?

תגובות והערות לאריק זורן עצמו ניתן להשאיר גם בדיון שבתום הרשומה המקורית. יש גם רשימת השלמות ודגשים, המתעדכנת מעת לעת, ואותה לא תרגמתי.

ותודה לשרון על ההפניה לרשומה המקורית.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

לגבי הילארי קלינטון

Thu, 10 Jan 2008 15:18:05 GMT

מעצבן אותי שתולים את הניצחון שלה בניו-המפשייר ב"רגע-הגרון-החנוק". לא תולים בשום דבר דומה את ניצחונו של מק'קיין בניו המפשייר, אחרי ההפסד שלו להאקאבי, רומני ואפילו תומפסון.
אולי זה לא הרגע הבודד? אולי הנשים שהצביעו עבורה - וגם הגברים - אינם יצורים לא-רציונליים שמצביעים הישר מאברי הרביה? הייתכן שהעובדה שהיא מקדמת באופן רציף, לאורך שנים רבות, את ביטוח הבריאות, עמדה לצידה? אולי הניסיון שלה? אולי יש משהו בקריירה הפוליטית שלה שהטה אנשים לצידה, בדיוק כמו מק'קיין?
ובכלל, אם להצביע מהשחלות, הכריזמה החייתית והסקסית להפליא של אובמה לא היתה אמורה לסחוף הרבה יותר?

מעצבן אותי שמתייחסים אך ורק לנשים שהצביעו עבור קלינטון. הגברים שהצביעו עבורה הם כנראה נטולי סיבות. מעצבן אותי שהתוצאות של ניו-המפשייר, הפוכות בכל מובן לאלו של אייווה, נתלות ברגע אחד של ראיון איתה - ולא בכל ההיסטוריה הפוליטית שלה. ומעצבן אותי מאד, ששוב חצי מהציבור מוצג כלא רציונלי ונטול מוח, שיצביע עבורה מתוך רחמים ולא מתוך דאגה לעתידו שלו. ייתכן שהעתיד הזה כולל גם תיקון ליחס הכפול והמביש לנשים (היא לא שמה את המשפחה במקום הראשון, היא לא מציגה מספיק רגשות, היא מציגה יותר מדי רגשות - לא שמענו שום דבר כזה על אדוארדס, שאמר שיתמסר לרעייתו החולה, ושכח מזה).
יאללה יאללה, זה מה שהשחלות שלי אומרות. זה לא בגלל שהיא כן-או-לא הגיעה לסף דמעות (אפילו לא חצתה אותו). זה בגלל שמי שמצביע בארה"ב, כנראה אכפת לו מהעתיד. אחרי הכל, להם אין יום חופש. ועם כל ההתלהבות שאובמה מפיח בבוחריו, וכל הרחמים הנוצריים שהאקבי מייצג, כנראה שרוב הבוחרים לא רוצים לשים את עתידם בידיהם. לפחות אלו של ניו המפשייר.
אחרי הפריימריז בדרום קרוליינה, מישיגן ונוואדה, יהיו אלו של פלורידה. פלורידה נוטה להיות מהמדינות שמכריעות את הבחירות לנשיאות; אם קלינטון תשרוד, נקווה שאף אחד לא יתלה זאת ברגע האחד ההוא.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

חג של קירוב לבבות

Thu, 27 Dec 2007 17:00:58 GMT

איני כותבת לעתים קרובות על המגורים בעיר פתח תקווה, אולי העיר שזוכה לזלזול הרב ביותר בארץ; יש לכך סיבה.
פתח תקווה, שסטטיסטית נמצאת במקום טוב - שכר השכירים גבוה מעט מהממוצע הארצי; 180,000 תושבים, 62% זכאות לבגרות - בכל זאת אינה עיר טובה במיוחד. היא ממוגזרת להחריד. השכונות העשירות מחולקות בבירור לאלו של הצעירים החילונים (אם המושבות) ואלו של המשפחות הדתיות (הדרום-מערביות). איש אינו רוצה לראות מישהו שונה בשכונה שלו; ההומוגניות היא הצו העליון. זה לא סוד שיש בתי ספר נפרדים לעולים מבריה"מ וילדיהם, אולי אפילו נכדיהם; המקרה של הילדות מעדת יוצאי אתיופיה, שקיבלו כיתה נפרדת לארבע בנות בבי"ס דתי, מחפיר אך לא מפתיע.
ומה קורה במרכז העיר, במקום בו ההטרוגניות חוגגת?
יש קן של בני עקיבא מול ביתי. הם לא רוגמים אותנו באבנים, אבל בהחלט מסתכלים בבוז על אשה במכנסיים. עליהם מביטים בבוז החרדים של ממש. גם העולים, וכמובן החילונים הנאורים - כל אחד מעריך את תרבותו ובז לאחרים.
זה לא רק המבט מלא הבוז, שיקוף של תרבות מגזרית, שמונעת סולידריות חברתית; העסקים הקטנים נלחמים זה בזה, ומייצגים ערכים שונים. ברחוב שלי, למשל: יש כמה מספרות ומכוני ציפורניים. תופרת וסנדלר של "ותיקים" ותופרת וסנדלר של "עולים". שען אחד, שעסקיו מועטים. שני אטליזים - כל אחד ברמת כשרות שונה. המחמיר לא מוכר דגים, כך שמולו יש חנות דגים כשרה למהדרין. יש גם מעדניה שמוכרת חזיר, ליד חנות הצעצועים של חובש הכיפה הסרוגה.

ומשהו מוזר קרה היום, כשיצאתי לקניות קטנות בחנויות הרחוב.
המעדניה מקושטת לכבוד חג המולד. האורות מנצנצים ומהבהבים. לקוחות רבים קנו סנטה משוקולד או משקה אלכוהולי, לחגוג בו. ובחנות הסמוכה - שבעליה דתי - מוכרים קישוטים לחג. שום דבר מפורש, רק שרשראות מנצנצות למיניהן, ובכל זאת.
חנוכה הוא חג שמתנגד להתייוונות בכל מחיר. אבל מעט התייוונות, מספיק כדי לשמוח בחגו של שכנך, אין בה כל רע. ואם המעט הזה הצליח לצוץ בפתח תקווה, אולי יש מספיק תקווה לעוד שנה אזרחית אחת, לפחות.

תגובות אנונימיות מסוננות אוטומטית, ולא יפורסמו אם יש בהן תוכן פוגעני, או שאין בהן תוכן בעל ערך. כדי להגדיל את סיכויי הפרסום של התגובה, חתמו עליה בשם.

עבודה סמינריונית על הבנת מטאפורות בפתגמים

Tue, 30 Oct 2007 08:00:05 GMT

כפי שהבטחתי בעבר, אני מפרסמת כאן את הסמינר שהגשתי לפרופ' ישעיהו שן אודות מטאפורות בפתגמים.
הושמטו מן הפרסום: הביבליוגרפיה, הערות השוליים והנספחים (השאלון המקורי והגדרות מילוניות נוספות). הסמינר קיבל 95, וייחודו הוא העיסוק בפתגמים בעברית (בניגוד למאמרים המציגים תוצאות דומות, שחקרו פתגמים באנגלית). ללא אוסף השאלונים וטבלת דירוגי התשובות, לא ניתן להגיש אותו או לבסס את מסקנותיו, אך אולי יסייע להרחיב דעתם של סקרנים.
הערות השוליים והרווח בתחילת הפסקאות נעלמו במעבר לבלוג. עמכם הסליחה.

מבוא

במאמרם של גיבס ובייטס (1995), הם מציעים להתייחס לפתגמים לא כאל "אמיתיים" או "שקריים", אלא כמתאימים לסיטואציה או לא מתאימים לסיטואציה. לטענתם, כאשר אנשים מסבירים פתגם, הם משתמשים לעתים במשמעויות מטאפוריות שמופיעות בתוכו. בנוסף, הם מציינים כי לאינטראקציה חברתית משמעות רבה במתן פירוש לפתגם.
האם ניתן למצוא פירושים חדשים לפתגמים עבריים, המושפעים מהתרבות העברית המתחדשת וערכיה? אילו גורמים נוספים יכולים להשפיע על פירוש הפתגמים? האם יש מקרים בהם הפירוש המטאפורי יראה "לא מתאים" אך הסיטואציה בה ישתמשו בפתגם תהיה נאותה? האם כל פתגם נתפש כהנחיה? האם הם נתפשים יותר כאזהרה או כהמלצה? ועד כמה דומיננטי היחס לפתגם, הנובע מהקשרי העבר או מהדימוי המשמש בפתגם עצמו?
בעבודה זו אנסה לענות על שאלות אלו, במסגרת המוגבלת שתתאפשר לי. דרך מדגם של 55 משיבים, ניסיתי למצוא תשובות לתמיהות בנושא הפתגמים אצל דוברי העברית.

הליך

המחקר נעשה באמצעות שאלונים בעלי צורה סטנדרטית (שאלון לדוגמא מצורף בסוף העבודה). השאלונים הוצבו להורדה וקישורים אליהם הוצבו בבלוג שלי וכן (לבקשתי) קיבלו קישורים מכמה בלוגים פופולאריים יותר. כמו כן הם הועברו דרך דואר אלקטרוני לחברים, מכרים, וקולגות, וכן רבים מהעונים העבירו הלאה למכרים וקולגות. למשיבים לא ניתן שום הסבר על מהות הסמינר, ולא הובטחה להם כל תמורה. המשיבים התבקשו לשלוח אלי את השאלון לאחר המילוי, באמצעות הדואר האלקטרוני. המאפיינים הברורים של המשיבים, אם כך, הם (א) גישה למחשב ולאינטרנט, וכן (ב) נכונות לענות על השאלון. בנוסף, רוב העונים נמצאים בגילאים שבין 20 ל-35 (גיל ממוצע: 28.6, סטיית תקן: 6.95, חציון: 28), ולרובם השכלה גבוהה – רק ל-13 מתוך 55 משיבים אין השכלה אקדמית כלל (23.6%, כלומר פחות מרבע). לרוב המשיבים יש רמה מסויימת של השכלה אקדמית. בממוצע, לכל משיב 15.23 שנות השכלה, כלומר תואר ראשון. (סטיית תקן 2.46). תחומי ההשכלה היו רחבים מכדי להוציא מהם תוצאות סטטיסטיות בעלות משמעות.
בשאלון עצמו התבקשו העונים שלא להיעזר במילון, אנציקלופדיה או אתרי מידע באינטרנט. כדי לעודד את העונים לנהוג כך, הובטחה להם אנונימיות מלאה, ואכן השאלונים מוספרו וכל הפניה לשאלון תסומן במספר. עם זאת, אין לי דרך לבדוק כמה זמן ארך מילוי של כל שאלון או האם העונה אכן נעזר או לא נעזר במקור חיצוני. בטרם שימוש בניסוי זה כבסיס למחקר, אני מעריכה כי יש לחזור עליו תוך בדיקה מוקפדת, למשל תוך מילוי בחדר נטול מקורות מידע כגון המוזכרים מעלה, או תוך מילוי אנונימי מראש למחשב כדי להפחית את השפעת האינטראקציה האנושית עם החוקרים.

דירוגי התשובות

לשאלות מסוג "מה משמעות הפתגם" ניתנו הדירוגים 0 עד 2, שמשמעם: 0 – לא יודע או פירוש שאינו הגיוני או סותר את המשמעות המקובלת של הפתגם; 1 – פירוש מדויק; 2 – פירוש מטאפורי הגיוני אך שונה מהמשמעות המקובלת של הפתגם, או דוגמא יצירתית. לשאלות מסוג "באיזה מצב ראוי להשתמש בפתגם" ניתנו הדירוגים מ-0 עד 2, כאשר 0 משמעו שימוש שאינו מתאים לסיטואציה או לא יודע, 1 משמעו שימוש הגיוני, ו-2 משמעו שימוש יצירתי. כלומר, בשאלה מתי ראוי להשתמש בפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", תשובה שאמרה שלא כדאי לשפוט אדם על פי מראה חיצוני דורגה 1; תשובה שענתה שגם מחשב ישן יכול לתפקד היטב דורגה 2, ותשובה שבה נאמר שמשמעות האמרה אינה ידועה למשיב דורגה 0.
הדירוג לפירוש ניתן הן על פי הגדרה מילונית והן בהשוואה להגדרות האחרות. כך, פירוש שלא הופיע כלשונו במילון, אך חזר על עצמו ביותר מ-20 שאלונים, מצביע על הצורה בה נתפשת האימרה כיום. פירוש שהופיע פעם אחת קיבל, ככלל, דירוג של פירוש יצירתי, אם אותו פירוש הוא וריאציה על הפירוש הסטנדרטי, או ניסוח מטאפורי לא רגיל של המשמעות. כך למשל, בעוד ההגדרה המילונית של "מים שקטים חודרים עמוק" היא "[פתגם בשבח המתינות]: בשובה ונחת ניתן להגיע להישגים גדולים ביותר" , בהרבה שאלונים (04, 05, 18, לדוגמא) הוא נתפס כמשבח אנשים שקטים (שאלון 28 – בניגוד לקשקשנים, שאלון 20 – בניגוד לצעקנים, שאלון 17 – בניגוד למי שעושה "רעש וצלצולים"). זו וריאציה שנתקבלה בדירוג שלי כנכונה, הן מפני שהפתגם משבח מתינות, ששקט יכול להתפש כמאפיין שלה, והן מפני שכמות תשובות כזו מביעה הסכמה חברתית על משמעות הפתגם. כך גם הפירוש החוזר על עצמו של הפתגם כמשבח התמדה (למשל שאלונים 03, 07, 09), שמצביעה על פירוש מחודש של המטאפורה. כך גם "אין עשן בלי אש", שנתפס כמתייחס לשמועות לא פחות מאשר "לכל דבר יש סיבה וגורם, אין דבר שנעשה מאליו".
בנוסף דורגו התשובות לשני הסעיפים גם יחד על פי מידת החיוב או השלילה בסיטואציות המוצעות. דירוג זה נע מ-1 (מצב שלילי מאד) עד 5 (מצב חיובי מאד). 3 משמעו תשובה נייטרלית, או דוגמאות חיוביות ושליליות. דירוג זה ניתן על ידי בהסתמך על מוסכמות תרבותיות מקובלות. כך למשל, התשובה "לעזור לזקנה לחצות את הכביש" (שאלון 01) כדוגמא ל"שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו", דורגה כחיובית, בהיות המעשה ארכיטיפ של "מעשה טוב". לעתים התשובות עצמן כללו את המלים "בהקשר חיובי", "לרוב שלילי" וכדומה.
טבלה נוספת נוצרה בכדי לבדוק האם הפתגם נתפש כהנחיה או כהצהרה. במקרים רבים נתפש הפתגם כאימרה שלאחר מעשה: כך למשל הפתגם "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" נתפש בעיקר כהצהרה על מצב מסוים, והפתגם "אין עשן בלי אש" נתפש כמצהיר על אמיתות שמועות (למשל שאלונים 08, 13), כלומר נייטרלי לכאורה. עם זאת, ניתן לראות זאת כהמלצה להאמין בדבר מה או לחקור הלאה (שאלונים 17, 29). כאשר הפתגם נתפש כמעודד לפעולה כזו או אחרת, הוא קיבל את הציון 2. כאשר הפירוש שניתן לו הוא כהצהרה על טבע העולם, או הצהרה שלאחר מעשה (למשל שאלון 04, "אם הילד לומד עריכת דין ואמא שלו שופטת ניתן להגיד שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ", שאלון 08, "כאשר הבן מבצע משהו כמו אביו-למשל לומד בפקולטה לרפואה כמו אביו הרופא"), הוא קיבל את הציון 1. על פי ההשוואה לציון מידת החיוב או השלילה בסיטואציות – כלומר, האם הדבר נאמר בסיטואציה שנתפשת כשלילית או כחיובית בעיני העונה – נקבע האם ההנחיה נחשבת לאזהרה או להמלצה.

תוצאות

על השאלון ענו 55 אנשים, מתוכם 43, שהם 77%, בעלי השכלה על-תיכונית. 25 מהמשיבים הם גברים (גיל ממוצע: 29) ו-30 הן נשים (גיל ממוצע: 28.3).
עבור הפתגם "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" ידעו כל המשיבים את משמעותו וסיפקו הקשרים הגיוניים לשימוש בו. הציון הממוצע שקיבל על מידת החיוב או השלילה בהקשר השימוש בו הוא 2.91, עם סטיית תקן של 0.67.
עבור הפתגם "שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תמצאנו", נתקבלו ארבע תשובות של אי-ידיעה (שאלונים 18, 40, 50 ו-54), שהן 7.2%. הציון הממוצע שקיבל על מידת החיוב או השלילה בהקשר השימוש בו הוא 4.13, עם סטיית תקן של 0.88.
הפתגם "מים שקטים חודרים עמוק" קיבל שני פירושים, שהם 3.6%, שאינם תואמים את משמעות הפתגם (שאלונים 35, 54. יש לציין שבשאלון 54 הסיטואציה לדוגמא מתאימה לשימוש בפתגם). הציון הממוצע שקיבל על מידת החיוב או השלילה בהקשר השימוש בו הוא 3.83, עם סטיית תקן של 0.97.
עבור הפתגם "אין עשן בלי אש" ידעו כל המשיבים את משמעותו, וכולם מלבד אחד (שאלון 06) סיפקו הקשרים הגיוניים לשימוש בו. הציון הממוצע שקיבל על מידת החיוב או השלילה בהקשר השימוש בו הוא 1.81, עם סטיית תקן של 0.88.
אחרון, גם עבור הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" ידעו כל המשיבים את משמעותו וסיפקו הקשרים הגיוניים לשימוש בו. הציון הממוצע שקיבל על מידת החיוב או השלילה בהקשר השימוש בו הוא 3, עם סטיית תקן של 1.03.

היסקים ודיון

תופעה מוזרה שנתקלתי בה היא חזרה של תשובות מסוימות, שאינן נובעות ישירות מהמטאפורה או ממשמעותה. כך למשל, "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" מפורש פעמים רבות (לדוגמא שאלונים 10, 14, 42, 45, 53) כ"הבן דומה לאב". בחיפוש אחר הסבר, עלתה הסברה כי הדבר נובע מהשפעות השפה האנגלית. זאת עקב העובדה שהגרסא האנגלית של פתגם זה מתייחסת רק לאב ובן: Like father, like son (כמו האב, כך הבן). במקרים מסוימים אף נאמר כי האב והבן יכולים לשמש כמטאפורה (לדוגמא שאלון 19, בו נכתב: "הבן אינו שונה בהרבה מאביו- לעיתים ניתן שימוש בהשאלה כאשר יחסי אב/בן מטפוריים בלבד", "[משמש] כאשר רוצים לציין דמיון, בדר"כ חזק, בין אב ובן (אם מילוליים ואם מטפוריים)").
בדומה, עבור הפתגם "אל תסתכל בקנקן" ניתנה הדוגמא של ספר (אם כי רק פעמיים): "ספר איכותי שכל הכריכה שלו מתפוררת" (שאלון מספר 37), "כאשר העטיפה של הספר נראית דפוקה, אבל תוכן הסיפור מעניין" (שאלון 38). הפתגם באנגלית הוא Don't judge a book by it's cover ("אל תשפוט ספר לפי הכריכה שלו"). אם כך, ניתן לראות השפעות תרבותיות ישירות של השפה האנגלית. יתכן שהדבר נובע מהקיום הדיגלוסי של האינטרנט הישראלי (כמצוין בתיאור ההליך, השאלונים נמסרו ונענו דרך האינטרנט), אך יתכן שהשפעה זו קיימת בכלל החברה הישראלית, דרך סוכנים אחרים כמו הטלוויזיה, או לימודי האנגלית בבתי הספר לכלל התלמידים בישראל. כדי לדעת האם אכן יש השפעות משמעותיות של השפה האנגלית, יש לבצע מחקרים נוספים. כדי להשיג מידע מדויק יותר על ההשפעה התרבותית על פתגמים, יש לבצע מחקרים בהם הנשאלים אינם בהכרח גולשים באינטרנט, וכן לבדוק זאת על פי רמת ההשכלה (בהנחה שכל מי שלמד באוניברסיטה יודע אנגלית ברמה הנדרשת על ידי האוניברסיטאות). אפשר לבחון גם את הגישה של אוכלוסיות הנחשפות לשפות זרות שאינן אנגלית, למשל ילדי עולים, או יהודים חרדים מזרמים בהם נפוצה היידיש.
כמו כן יש לקחת בחשבון שיתכן כי השפעת האנגלית זניחה, והשימוש במלים "אב ובן" נסמך על תפישה של האב כמייצג את קבוצת ההורים ושל הבן כמייצג את קבוצת הצאצאים. גם הדוגמאות על הספר וכריכתו הן מועטות. כדי לדעת אם אכן יש השפעה משמעותית של השפה האנגלית, כאמור, יש לבחון את הנושא בקהילות שאינן דוברות אנגלית, או שיש בהן שפה זרה אחרת שהיא דומיננטית יותר.
השפעה אחרת ניתן לראות בהחלה הרחבה של "מים שקטים חודרים עמוק" על בני אדם שקטים. כאן ניתן לשים לב לשיוך המטאפורי של "שקט" לאופי או התנהלות, ולאו דווקא למתינות. שלוש האופציות לפירוש התשובות אותן זיהיתי: (א) הפתגם אינו בשימוש קבוע, ולכן המטאפורה זוכה לפירוש מחודש: מים שקטים = אדם שקט, כלומר כזה שאינו "עושה רעש" בנוגע להישגיו, כלומר צנוע (דוגמא לפירוש כזה יש בשאלון 43: "תיאור מעלותיהם של אנשים שאינם משתמשים ברעש וצלצולים כדי להתבלט בחברה"); (ב) ההתמדה היא שמובילה לחדירה העמוקה, ולכן הפתגם מובן כמדבר בשבח ההתמדה (למשל שאלון 39); (ג) השקט כמאפיין מתינות, כך לדוגמא בשאלון 23, כאשר מוצע המצב הבא כמתאים לשימוש בפתגם: "כאשר מסבירים מדוע שכנוע במילים עדיף על צעקות ואלימות". שכנוע במלים לעומת אלימות פיזית – זהו ניגוד שבין המתינות (הסבר מילולי) לבין הקיצוניות (צעקות ואפילו אלימות). גם כאן יש זיהוי בין השקט המטאפורי לשקט הממשי: ההבדל שבין דיבור בנחת לבין צעקות. בדומה, ההבחנה בין מתינות לקיצוניות מודגמת בתשובה בשאלון 52: "כאשר יש דילמה – או צורך להבחין – בין שתי אפשרויות פעולה: סדורה, איטית יחסית, מיושבת, לבין פעולה מהירה, שטחית, "שטפונית"." התשובה העוקבת לה באותו שאלון, מדגישה גם את יתרונות ההתמדה: "פעולה איטית וסדורה תביא תוצאות טובות יותר מאשר פעולה מהירה ושטחית". הקישור בין התמדה למתינות נעשה גם בשאלון 07 ("כאשר אדם רוצה תוצאות עכשיו, אך סבלנות והתמדה (Perseverance) היא זו שתביא אותו למטרתו. או כאשר אדם מנסה להשיג את מטרותיו באופן אגרסיבי, אך פעילות רגועה היא זו שתביא אותו אליהן." [ההדגשה במקור – ר.])
באופן כללי, ניתן לראות שהפתגם עבר מטאמורפוזה והפך מפתגם בשבח המתינות, לפתגם בגנות ההתרברבות. גם בתשובות בהן לא מדובר על צניעות/שחצנות, או על חשיבות הרושם, הדגש הושם על התמדה ולא על מתינות.
באופן דומה, הפתגם "שלח לחמך" מכיל הן פתגם המשבח התנהגות העוזרת לבני אדם והן פתגם המשבח צורות שונות ומשונות של "השקעה": כך למשל משלוח קו"ח או כתב יד למגוון חברות (שאלונים 15, 34, 36, 42) או לימודים אקדמיים (שאלון 41) ניתנים כדוגמא להשקעה, לצד משמעויות שמרניות יותר, כגון שיתוף בידע או נכסים (שאלונים 08, 12, 16, 17, 36 ועוד). ניתן להבין כי הפירוש כהשקעה נבנה על בסיס המטאפורה בעיקר, בהשפעה תרבותית משמעותית. כך למשל בשאלון מספר 40, בו נכתב במפורש "אין לי מושג", ובסעיף ב' "אני לא מכיר את המשפט", ומייד לאחר מכן ניתן הפירוש הנפוץ למדי בקרב העונים שהמשפט מעודד השקעות או לקיחת סיכון ("אולי תנסה לעשות משהו כי אין מה להפסיד.")
יש לציין כי משמעותו ההומניסטית של הפתגם לא נעלמה, והיא מופיעה בשאלונים שונים, למשל שאלון 45 ("אם תעשה טוב לאחרים זה יחזור אליך", " להסביר מעשים טובים שנעשים לטובת אנשים זרים או נעשים סתם כך ללא סיבה"), שאלון 17 ("כאשר סטודנט מתלבט האם לתת לחברו לצלם ממנו סיכומי שיעור, ניתן לומר לו את הפתגם, כדי לרמוז שאם יעזור לחברו היום, ייתכן שחברו או סטודנטים אחרים יעזרו לו בעתיד כשיזדקק לכך") והתייחסות ישירה לצדקה בשאלון 11 ("ראוי לתת לצדקה, אולי תזדקק גם אתה לכזאת בעתיד", וכן גם בשאלון 38, "[...] כסיבה או תירוץ לתת צדקה לעניים"), לצד משמעויות רציונליות-מודרניות ותועלתניות, כמו שאלון 26 ("כדאי לתכנן לטווח ארוך") ושאלון 41 ("למשל מישהו שלומד לימודים אקדמיים, והתועלת שבזה לא ברורה לו, אפשר לומר לו את הפתגם ולהתכוון שבעתיד הוא יזכה להינות מפירות השקעתו הנוכחית").
תשובות רבות אף משלבות בין שני פירושים, כך למשל בשאלון 32: "כעידוד לתרומה או לנתינת עזרה, להפצת ידע או לחלוקת משאבים כלשהם עם אחרים; או כעצה המיועדת לעזור לפרט, מתוך הנחה כי הפצה של משאבים מסויימים או יצירת קשרים מבוססי-נתינה יסייעו לו בעתיד".
יש לציין שמשמעותו של פתגם זה לא אבדה באותו אופן בו אבדה משמעותו של "מים שקטים חודרים עמוק", ותשובות רבות מציינות את מיעוט הסיכוי לתמורה, או את היות המעשה "טוב" או "נכון" בפני עצמו. כך למשל בשאלון 48 נאמר כי "זה פתגם "דידקטי" שמציע להיות אנושיים", ובשאלון 45 נאמר כי הפתגם נועד "להסביר מעשים טובים שנעשים לטובת אנשים זרים או נעשים סתם כך ללא סיבה".
הציונים על סקאלת החיובי/שלילי משקפים היטב אף הם את התפישה לגבי הפתגם. כך למשל, "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" קיבל הן דוגמאות חיוביות מאד (שאלון 37) והן דוגמאות שליליות מאד (שאלון 40). תשובות רבות כללו הן דוגמא חיובית והן דוגמא שלילית, או שתי דוגמאות הפוכות זו לזו (למשל שאלון 05: "כשרוצים לרמוז על מישהו שנראה טוב שהוא בעצם רע-לב או טיפש, או להפך – כשרוצים לומר על מישהי שאינה יפת תואר שלמעשה יש לה לב זהב וכל המעלות הטובות"), לעתים עם נטיה קלה לכיוון זה או זה. הציון הממוצע שקיבל הפתגם הוא 3, עם סטיית תקן של 1.03.
לעומתו, "אין עשן בלי אש" נתפש כשלילי בעיקר, וקיבל את הציון הממוצע 1.81. דוגמא לתשובות המתייחסות אליו יש בשאלון 44: "לא ייתכן מצב שבו יהיו עדות או סימן לבעיה מבלי שהתרחשה בעיה"; "אנשים נוטים להשתמש במשפט זה כאשר הם מרגישים שמישהו מנסה להוליך אותם שולל או להסתיר מהם את האמת, לנסות לשכנע אותם שהכל תקין כאשר משהו השתבש".
יש לשים לב להרחבה של מטאפורות, או לשימוש בדימויים ומטאפורות כדי לפרש את הפתגמים, שהופיע בתשובות לכל השאלות. כך למשל בשאלון 19, פירוש הפתגם "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" כולל את השימוש במונח מטאפורה: "לעיתים ניתן שימוש בהשאלה כאשר יחסי אב/בן מטפוריים בלבד", וכן בשאלון 26, בסעיף ב': "כשמדברים על דמיון בתכונות בין הורים/צאצאים, מדריכים/חניכים, יוצר/יצירה, ובכלל כל קשר בין אובייקטים שניתן להמשילו לקשר הורים/צאצאים כדימוי". [הדגשות שלי – ר.]
כך גם נשאלות ומורחבות המטאפורות של "מים שקטים" בשאלון 52 (שבו מנוגדת פעולת המים השקטים לפעולה "שטפונית"), ובשאלון 46 התיאור ממשיך תוך שימוש בעולם הדימויים הנובע מהפתגם, תוך התייחסות ישירה לפעולה זו: "אדם שמפגין שלווה כלפי חוץ יכול להיות בעל רגישות רבה, כלפי עצמו או הסובבים אותו, יכול לקלוע היטב בהבנה ובמילים, ויכול לסעור מבחינה רגשית. כאשר מנסים לומר שלפעמים דווקא הרוגע הזה, העדר הגעש והגלים והקצף (אם להמשיך את המשל בפתגם) הוא הוא מה שגורם לאפשרות להעמיק יותר, להגיע למקומות רגישים וקשים-לחדירה".
באופן כללי, ניתן לומר שבפתגמים "שלח לחמך על פני המים" ו"מים שקטים חודרים עמוק", המשמעות השתנתה והתקרבה, מחד, אל משמעות המטאפורה המופיעה בפתגם, ומאידך, לערכים מודרניים, שהם שונים מהערכים המרכזיים של התרבות בעת כתיבת קהלת (שלח לחמך).
כדי לבחון האם אכן הערכים משפיעים יותר מעצם קיום מטאפורה שונה, כדאי לבחון את ההבנה המודרנית של הפתגם בקהילות בעלות ערכים שונים. כך למשל, אם אכן השפעות ערכי התרבות הן הגורם העיקרי לשינוי המשמעות, בקהילה חרדית יתפש "שלח לחמך" בעיקר כעידוד למתן צדקה, ואילו "מים שקטים חודרים עמוק" יתפש כמעודד התנהגות צנועה ומבקר את הגאוותנות.

עשה או אל תעשה?

בכמה מקרים נתפשו התשובות כאזהרה, וכמה כהמלצה? במקרים רבים נתפש הפתגם כאימרה שלאחר מעשה: כך למשל הפתגם "אין עשן בלי אש" נתפש כמצהיר על טבע העולם – לכל דבר יש סיבה (למשל שאלונים 02, 08, 11, 15). עם זאת, ניתן לקרוא זאת גם כהנחיה לחפש את האמת שמאחורי השמועות או את הסיבה לאנומליה, שכן כנראה שיש סיבה שאליה יש להיות מודעים. כך למשל, בשאלון 33 ניתן לומר את הפתגם "אם רוצים לשכנע מישהו להוציא את הראש מהחול ולראות את המצב כמו שהוא באמת".
במידה מסויימת, נתקלתי בבעיה בשאלה האם המשפטים נועדו להנחות או להצהיר על טבע העולם: גם הצהרה על טבע העולם יכולה להיות הנחיה להכיר בטבע זה. עם זאת, ניסיתי להסתמך על הניסוחים בתשובות כדי לקבוע האם הדבר נתפש כהנחיה או הצהרה. כך למשל שאלון 42: "הבנים נוהגים כהוריהם" היא הצהרה; "פרסם בשלל דרכים את שאתה רוצה לפרסם ללא יעד מדויק, והדבר יגיע כבר וייקלט במקור זה או אחר" היא הנחיה; "לעיתים השפעתו וכוחו של השקט היא רבה מאד אף שאיננו קולני" היא הצהרה; "אם יש חשד, ככל הנראה יש במה לחשוד" היא הצהרה – אך לאחריה, בסעיף ב', מופיעה המלצה: " כאשר מתלבטים אם בסימנים מחשידים יש מן האמת, נהוג לומר משפט זה כדי להמליץ לא להתעלם מאותם הסימנים ולבדוק במה מדובר". ולבסוף, "כדאי להתעלם מהסממנים החיצוניים ולהתעמק במהות בתוכן או באופי" היא ללא ספק הנחיה.
האם ניתן לקבוע איזו מההנחיות היא אזהרה ואיזו היא המלצה? למעשה, ההפרדה היחידה אותה הצלחתי לעשות היא בין הנחיה לאפוריזם, כלומר הצהרת אמת כללית. כאשר דירגתי את היחס לפתגמים, 1 משמעו אפוריזם ו-2 משמעו הנחיה, קיבלתי את התוצאות הבאות: לפתגם "התפוח לא נופל רחוק מהעץ", ציון 1.03 (סטיית תקן 0.18), המצביע על דירוג מובהק כאפוריזם. לפתגם "שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תמצאנו", דירוג 2 (סטיית תקן 0), המצביע על דירוג מוחלט, על ידי כל המשיבים, כהנחיה לפעולה. יחד עם מידת החיוביות שצוינה בהקשרים של הפתגם (4.13 בסולם של אחת עד חמש), ניתן אולי לראות בפתגם המלצה, כלומר הנחיה חיובית.
עבור הפתגם "מים שקטים חודרים עמוק" אין הכרעה מובהקת כאפוריזם או כהנחיה. הציון שקיבל הוא 1.38, אך סטיית התקן היא 0.49. לא ניתן לומר שיש תפישה מובהקת של הפתגם כהנחיה או כהצהרה. גם עבור הפתגם "אין עשן בלי אש" יש מצב דומה, עם דירוג של 1.41 וסטיית תקן של 0.49.
על הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" יש תשובה מובהקת יותר, עם דירוג של 1.74 (סטיית תקן 0.43). למרות ניסוחו כציווי, היו משיבים שהתייחסו אליו כהצהרה על הפער בין החיצוני לפנימי או בין התוכן לעטיפה, ללא הזמנה לפעולה. כך למשל שאלון 14 מפרש את הפתגם כ"מראה של אדם יכול להטעות", שהוא במובהק אפוריזם. חלק מהמשיבים התייחסו למבנה הציווי אך גם לאפוריזם, למשל בשאלון 15: "מראה חיצוני או רושם ראשוני עלול להטעות, מוטב להתבונן מעבר לו". כאן מגיע האפוריזם לצד ההמלצה. בדומה, התשובה בשאלון 20: "חיצוניות עלולה להטעות ולכן כדאי להשקיע ולהכיר אנשים לעומק". עם זאת, חלק מהתשובות נוסחו בצורת ציווי, כמו בשאלון 12: "אל תשפוט אנשים על פי הצורה החיצונית שלהם, אלא על פי הפנימיות שלהם".
האם, כטענת גיבס ובייטל, אפוריזם אינו פתגם (proverb)? האפוריזמים שניתנו כדוגמא בשאלונים הם מטאפורות ולא הצהרות כפשוטן. לטענת גיבס ובייטל, "אין עשן בלי אש" הוא פתגם המנחה לנהוג בדרך הגיונית; "אל תשפוט ספר על פי הכריכה", המקביל ל"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", נחשב אצלם לאזהרה. כשלעצמי, איני יודעת לשפוט מה המלצה ומה אזהרה, כאשר היחסים בין הצהרה להנחיה מורכבים במידה זו. לפיכך, שאלה זו נותרת ללא מענה במחקר זה.

הסתייגויות ובעיות בניסוי - למחקר נוסף

הבעיות בעריכת ניסוי זה רבות: הגיל האחיד-כמעט של המשיבים – רק 7 עברו את גיל 35, ורק שניים מתחת לגיל 20 – הנובעים, כנראה, מהפצת השאלון דרך האינטרנט. המאפיינים התרבותיים הדומים שחולקים בני 20-35 המשתמשים באינטרנט כפעילות פנאי ולא רק ככלי עבודה יכולים אף הם להשפיע על התשובות.
כמו כן, כיוון ששיטת ההפצה כללה בלוגים, יתכן שהיא הוגבלה על ידי מעגל חברתי מוגדר היטב; בתוך מעגל כזה, יתכן שדעתו של החוקר משפיעה על התשובות יותר מן הראוי, בשל האפשרות שהשאלון יקרא על ידי אדם מוכר. יתכן שטופס אנונימי, שאינו כולל שום אמצעי זיהוי, לא שם ולא דואר אלקטרוני, יוביל הן להענות גבוהה יותר והן להמנעות משימוש באמצעי עזר.
חלק מהבעיות בניסוי ניתנות לפתרון פשוט על ידי בחירה של מדגם מייצג יותר: כך למשל, את השפעת השפה האנגלית על המטאפוריקה (פירוט בפרק "היסקים ודיון") ניתן לבחון באמצעות אוכלוסיות שאנגלית אינה השפה הזרה הדומיננטית ביותר בחייהן, כגון חרדים או ילדי עולים ממדינות שאינן דוברות אנגלית.
אם אכן השפעת הערכים התרבותיים משמעותית יותר, יתכן שגם באוכלוסיה חרדית דוגמת האב והבן תהיה דומיננטית עבור "התפוח לא נופל רחוק מהעץ". עם זאת, ניתן יהיה לקבוע זאת כיוון שהשפעת הערכים תורגש בכל הפתגמים, למשל ב"מים שקטים חודרים עמוק" תודגש הצניעות על פני המשמעות המקורית המשבחת מתינות. גם הגשת השאלון לאנשים מבוגרים יותר (המשיב המבוגר ביותר הוא בן 52, ואחד נוסף בן 50) יכולה לסייע בבחינת השפעת התרבות על הבנת הפתגמים – כיוון שהתרבות הישראלית משתנה באופן דינמי כל העת. מעניין לבחון, במחקרים נוספים, אולי, את השפעת מקור המידע/בידור העיקרי (רדיו, טלוויזיה, עיתונים וכן הלאה) על התפישה של פתגמים.
גם הניסיון לקבוע את מקור היחס לפתגם כחיובי או שלילי לא הניב תוצאות חד משמעיות. כדאי לבחון את המקורות האפשריים: ערכים תרבותיים, הקשרים בהם נשמע הפתגם בעבר, וכן את השפעת בחירת תחום המקור. ניתן לעשות זאת על ידי יצירת מקבילות נייטרליות או הפוכות, או בקשה ליצור פתגם דומה. פתגם מלאכותי, נקי מהשפעות תרבותיות, ופתגמים בעלי משמעות דומה מתחומי מקור שונים, יוכלו לרמוז אולי על הסיבה בגינה פתגמים מסוימים משוייכים להקשר שלילי ואחרים לחיובי.
איני יודעת אם כדאי לבחון תשובות של בני גיל צעיר יותר בהקשרים שנבחנו. בגילאים צעירים מאד, הבנת הפתגם תעיד יותר על היכולת לפרש מטאפורות ופחות על הפירוש המקובל בתרבות הכללית.
כדי שהשפעת החוקר האנושי על התשובות תהיה מינימלית, אפשר לחזור על הליך דומה בחדר סגור, בהזנת התשובות לתוך מחשב, כאשר אין שום דרך לזהות את המשיב עם תשובותיו.
כדי לקבוע איזה פתגם נתפש כהמלצה ואיזה כאזהרה, יש להשתמש במתודה שונה. השיטה בה ניסיתי להשתמש בשאלון זה לא הניבה תוצאות בעלות משמעות.

סיכום

בראשית העבודה שאלתי מספר שאלות, וחלקן נענו באופן מלא או חלקי.
האם ניתן למצוא פירושים חדשים לפתגמים עבריים, המושפעים מהתרבות העברית המתחדשת וערכיה? דומה שפתגמים שאינם נפוצים עוד, מפורשים מחדש בהתאם לערכי התרבות המודרנית. "מים שקטים חודרים עמוק" מדגים נטיה זאת, כאשר יש הסתמכות על המטאפורה המופיעה בו (אדם "שקט") ועל הערכים של חשיבות ההתמדה ויתרונות הצניעות (או גנות השחצנות).
אילו גורמים נוספים יכולים להשפיע על פירוש הפתגמים? גורמים אפשריים שעלו הם מקור המידע העיקרי, כלומר סוכן התרבות: האינטרנט לעומת הטלוויזיה, הרדיו לעומת העיתון. באינטרנט ובטלוויזיה ניכרת בהרבה השפעת תרבויות זרות, בשל קיומם של אתרי אינטרנט בשפות זרות, או ערוצים זרים בטלוויזיה. גם ערוצים ישראליים מייבאים לעתים קרובות סדרות וסרטים מתרבויות שונות (בעיקר האמריקאית). לעומתם, הרדיו והעיתון מוסרים את כל המידע בשפה העברית. השפעה זו לא נחקרה די צרכה, ואם רוצים לבחון מה מידת קיומה של ההשפעה, יש לערוך מחקר המוכוון למטרה זו.
האם יש מקרים בהם הפירוש המטאפורי יראה "לא מתאים" אך הסיטואציה בה ישתמשו בפתגם תהיה נאותה? בשאלון 54, "מים שקטים חודרים עמוק" זוכה לפירוש לא מתאים אך תיאור שימוש המתאים לסיטואציה. עם זאת, מקרה אחד אינו מספיק לצורך הסקת מסקנות, ולכן שאלה זו נותרת ללא מענה.
האם כל פתגם נתפש כהנחיה? בפירוש לא. הפתגם שזכה באופן המובהק ביותר ליחס כהצהרה על טבע העולם, המגיעה לאחר עדות למקרה המצדיק אותה, היא "התפוח לא נופל רחוק מהעץ". בפתגמים אחרים הדבר היה פחות מובהק, ובשלושה מתוכם היה עירוב כזה או אחר בין האפוריזם להנחיה. כלומר, כפי שטענו גיבס ובייטס (1995), הפתגמים נתפשים כמתאימים לסיטואציות שונות, כלומר כמעידים על אמת בסיטואציות שונות, מה שלא מחייב שיתפשו כאמיתיים בכל סיטואציה. האפוריזם אינו אבסולוטי.
האם הפתגמים נתפשים יותר כאזהרה או כהמלצה? בשאלה זו לא הצלחתי להכריע, וגם הניסיון לבחון את מידת החיוב או השלילה ביחס אל הפתגמים לא סייע לי. אין מנוס מעריכת מחקר נוסף, אם נרצה לדעת את התשובה לשאלה הזו.
עד כמה דומיננטי היחס לפתגם, הנובע מהקשרי העבר או מהדימוי המשמש בפתגם עצמו? עבור חלק מהפתגמים, יש יחס מובהק של חיוב או שלילה. כך "אין עשן בלי אש" זוכה לציון הנמוך של 1.81, ו"שלח לחמך" לציון החיובי 4.13. עם זאת, למעט תשובות מועטות, לא היה יחס למקרים אמיתיים, כך שקשה לדעת מה נובע מהמטאפורה עצמה ומה מהקשריה התרבותיים. ניתן לבחון זאת באמצעות הצגת הפתגמים לקהילות שונות בעלות סולם ערכים שונה, או באמצעות הצגת פתגמים "שווי ערך", פראפרזות על הפתגמים הנמצאים בשימוש.

קורט מן המרחב הציבורי בבוסטון

Tue, 23 Oct 2007 07:26:04 GMT

מערכת תחבורה ציבורית משוכללת, שגם בעלי הרכבים מעדיפים להשתמש בה. רחובות רחבים ונוחים לשימוש כלי רכב, גם אם אין חניה בשפע (ורובה מוסדרת בעזרת מדחנים). שבילי אופניים ומדרכות רחבות. עצים לצד בתי הסירות שעל גדת הנהר. קיום נינוח של הולכי רגל, רוכבי אופניים ונהגי מכוניות, זה לצד זה. העיר כולה היא החצר של הקמפוס.
זו בוסטון. לא כל בוסטון, לא צ'יינהטאון, לא הפרברים, לא השכונות הרחוקות. רק מרכז העיר. וכעת, ילדים, התוכלו למצוא את ההבדלים בינה לבין תל-אביב או פתח תקווה?
(מלבד שבילי האופניים והעיסוק בפעילות גופנית מגוונת ברחובות, עבור הנהג היא דומה לאשדוד, עבור הולך הרגל - לכפר סבא).

וכבונוס:
מדריך אמת לגלובוסים המוצבים בשדרת רוטשילד.

All-but-one down, one to go

Wed, 17 Oct 2007 19:54:29 GMT

Another paper handed in.

!הגשתי

Sun, 14 Oct 2007 16:46:17 GMT

סיימתי לכתוב את העבודה הסמינריונית המתישה ביותר שכתבתי עד כה (בתואר השני יהיה, אני מקווה, מאתגר ומעניין באותה המידה). תודה לכל המשיבים שעזרו לי לצלוח את המשימה האחרונה-לתואר-זה, וגם לשרון שעזרה לי למצוא את רוב המשיבים.
אני מבטיחה שהבלוג ישוב לשידוריו הרגילים בהקדם, קרי: הבעת דעות נחרצות (או הגיגים משוטטים) על כל דבר שבעולם. הבטחתי לכתוב על ההבדל בין המרחב הציבורי הבוסטוני לתל-אביבי, וזאת אעשה, עוד השבוע.

רביב דרוקר פתח בלוג

Thu, 11 Oct 2007 09:21:04 GMT

והדבר הראשון שיש לו לספר לנו, זה מה עושים ביבי וברק בשביל הקול הרוסי. עיקרו של עניין? הם מוכנים למכור את המפלגה.
אולי הגיע הזמן לשתי מפלגות גדולות אחרות.

__
בקישור רופף למדי, הבנתי לאחרונה שהשיר היחיד שגורם לי לבכות הוא "Russians" של סטינג. אני מניחה שאיבדתי את התקווה.

Honey, I'm home!

Sun, 07 Oct 2007 10:15:44 GMT

שבתי. כעת שקועה בחובות אחרונות לתואר.
בקרוב: בנוגע לחוק הקסדה, והמרחב הציבורי בבוסטון.